ישנם סוגים רבים של בקבוקי מגיב

ניתן לסווג בקבוקי זכוכית או פלסטיק המכילים ריאגנטים בדרכים שונות לפי צבע, צורה ומטרה.
זכוכית, פלסטיק; תקע זכוכית, תקע גומי; פה רחב, פה צר; חום, שקוף; פה טחון, פה לא טחון ושיטות סיווג אחרות.
חומצה הידרופלואורית צריכה להיות מאוחסנת בבקבוקי פלסטיק, ובקבוקי זכוכית משמשים בדרך כלל עבור ריאגנטים אחרים.
חומרים אלקליים כגון סודיום הידרוקסיד וזכוכית מים צריכים להשתמש בפקקי גומי במקום פקקי זכוכית. בנזן, טולואן, אתר וממיסים אורגניים אחרים צריכים להשתמש בפקקי זכוכית במקום פקקי גומי.
בקבוקי פה רחב משמשים להחזקת ריאגנטים מוצקים, ובקבוקים עם פה צר משמשים להכיל ריאגנטים נוזליים. הברום הנוזלי מאוחסן בבקבוק בעל פה צר, ומוסיפים מים למשטח הנוזל כדי שיהיה "אטום במים", ואת פי הבקבוק אוטמים בשעווה. כמויות קטנות של זרחן לבן יש לשמור במים.
ריאגנטים שקל לפירוק או להתקלקל בעת חשיפה לאור מאוחסנים בדרך כלל בבקבוקים חומים, כגון חומצה חנקתית, חנקתי כסף, מי כלור וכו'. יש לאחסן במקום חשוך קריר. אחרים משתמשים בדרך כלל בבקבוקים חסרי צבע.
הבקבוק עם פקק טחון (חלקו הפנימי של הבקבוק מעוצב בגימור חלבי) יכול לשמור על האיטום, למנוע מהריאגנט לספוג לחות ולשנות את הריכוז. בקבוק עם טפטפת טחונה נקרא בקבוק טיפה. יש לאטום ולאחסן ריאגנטים שמתקלקלים עקב ספיגת פחמן דו חמצני או אדי מים (כגון NaOH, מי סיד, אבקת הלבנה, זכוכית מים, Na2O2 וכו'). חומצה הידרוכלורית מרוכזת, מי אמוניה, יוד, בנזן, טולואן, אתר ועוד חומרים אורגניים בעלי רתיחה נמוכה מאוחסנים בבקבוקים אטומים במכסי פלסטיק ומניחים במקום קריר וחשוך.
בין הריאגנטים שמתחמצנים בקלות ומתקלקלים, מאגרים פעילים כמו אשלגן, נתרן וסידן מאוחסנים בנפט; אשלגן יודיד, גופרית ברזלית ונתרן גופרתי מאוחסנים בדרך כלל כמוצקים במקום תמיסות; שים כמות קטנה של אבקת ברזל או מסמרים.
הרוב המכריע של המעבדות בעולם משתמשות בבקבוקי ריאגנט המיוצרים על ידי חברות גרמניות, מכיוון שהמכסים שלהן עשויים מפלסטיק כחול, הידוע גם כבקבוקי ריאגנט כחול.